<h1>אבודרהם סדר תפילת ראש השנה</h1>
<h2>דף יב.</h2>
אמר רבי אבהו, האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתה אי לא, ליתלי שרגא בעשרה יומי דבין ריש שתא ליומי דכפורי, בביתא דלא נשיב זיקא בגויה, אי משיך נהוריה לידע דמסיק שתה. פירוש, ליתליה, ידליק. ומאן דבעי למעבד עיסקא, ובעי למידע אי מצלח עסקיה ואי לא, לירבי תרנגולא אי שמין ושפיר לידע דמצלח עסקיה. ומאן דבעי למיפק לאורחא, ובעי למידע אי הדר לביתה ואי לא, ליקום בביתא דהברא, ואי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר לביתה, ואי לא לא. ולאו מילתא היא, דילמא חלשה דעתא, ומתרע מזליה. ופירוש דהברא, בבית אפל. וכן תרגום אפלה הבירה. אמר אביי השתא דאמרי סימנא מילתא היא, יהא רגיל אינש למחזי בריש שתא קרי, רביא, כרתי, סלקא, תמרי, סימן כרקסתא. ובתשובת הגאונים כתוב, וכן מנהג כל החכמים, שמקריבין לפניהן בראש השנה טנא שיש בו דלועין ופול המצרי, כרישין ושלקות ותמרים, ומניחין ידיהן על כל אחד מהן, ומוציאין משמותם סימן טוב, ואומרים על דלעת קרא יקרע גזר דיננו. ועל הפול רוביא ירבו זכויותינו, ועל הכרתי יכרתו שונאינו. ועל התדרים סלקא יסתלקו עונותינו. ועל התמרים יתמו עונותינו. ומוסיפין עוד רמון, ואומרים עליו נרבה זכיות כרמון. ויש אומרה בלשון תפילה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שיקראו לפניך זכיותינו, ושיקרע גזר דיננו. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיתרבו זכויותינו, וכן כולם. ויש נוהגין לאכול ראש כבש, ודגים, ומיני מתיקה, על שם (דברים כ"ח, י"ג) והיית לראש ולא לזנב. ודגים, לפרות ולרבות כדגים, ואין מבשלים בחומץ, והר"מ מרוטנברג היה רגיל לאכול ראש איל, זכר לאילו של יצחק.
